ב. תחושות הגוף בזמן ההתקף.

ג. הפרשנויות שלו לתחושות הגוף במהלך ההתקפים: החל מ"משהו בי לא בסדר" ועד "אני הולך להשתגע או למות".

ד. עוצמת החרדה. המטופל לומד לעשות הבחנה בין מצב של חרדה- פחד מתמשך, לבין מצב של פאניקה- שיא של פחד בעוצמה גבוהה מאוד אך לזמן קצר.

טיפול בפאניקה ע"י חשיפה
בשלב זה מתמקד הטיפול בחשיפה מבוקרת לתחושות הגוף, מצבים מהם נמענעים, ובחינת יעילותן של התנהגויות הבטחון בטווח הארוך.  המטפל והמטופל עובדים יחד על יצירת תרגילים שמטרתם לבחון האם התחושות מהן חושש המטופל מסוכנות והאם התנהגויות הבטחון באמת עוזרות. כל זה נעשה בסביבה בטוחה ותומכת.

חשיפה מתמקדת בעצירת ההתנהגות הנמנעת של המטופל והתעמתות עם מצבים מהם הוא חושש. זה נעשה באמצעות חשיפה לדברים שהמטופל נמנע מהם. אם, למשל, האדם חושש כל כך מפני התקף שהוא נמנע מלהסתובב במקומות הומי-אדם יבוצעו תרגילים הדרגתיים שיאפשרו לו לחזור ולצאת למקומות כאלה.

המטפל והמטופל בונים יחד רשימה של מצבים מעוררי חרדה שהמטופל נמנע מהם ומנסים להעריך את מידת חוסר הנוחות שתגרם לו אם יבחר להתעמת איתם במקום להימנע. המצבים מסודרים לפי סדר קושי: מהמפחיד ביותר לזה שהכי פחות מפחיד. כעת בוחר המטופל פריט ברמת קושי בינונית. לבסוף מתרגלים- בקליניקה וגם בשיעורי בית- חשיפה לסימן המפחיד, שוב ושוב ולאורך זמן. ההדרגתיות בחשיפה חשובה מאוד על מנת לאפשר למטופל להתרגל לפחד אט-אט, ובכך לגרום בסופו של דבר לפחד להיעלם.

בנוסף על מנת שהטיפול יהיה יעיל חשוב מאוד להפחית ובהדרגה לוותר לחלוטין על התנהגויות ביטחון, כמו לקיחת בקבוק מים בכל פעם שהמטופל יוצא למקום ציבורי. הפחתת התנהגות ביטחון מאפשרת למעשה למטופל להתמודד עם הפחד, ולתת לו לדעוך מעצמו מבלי לייחס את הצלחתו לבקבוק מים, עצירה, כיווץ שרירים או כל התנהגות בטחון אחרת.

בהדרגה המטופל לומד שהתחושות מהן הוא חושש אינן מסוכנות, ומה שגורם לפאניקה הוא הפרשנות שלו ולא התחושות עצמן.

עבודה קוגניטיבית

מרכיב נוסף הוא בדיקה מדוקדקת של הפרשנויות הלא נכונות של תחושות הגוף.

חלק זה מתבצע על ידי שימוש

חלק זה מתבצע על ידי שימוש בתרגילים שבהם ייצרנו את תחושות הגוף שיש למטופל בזמן התקף. המטופל לומד לתת פרשנות שונה לאותן התחושות. אם למשל, תחושת הגוף שעובדים עליה היא דופק מהיר, והפרשנות שהמטופל נותן לה בדרך כלל היא שהעליה בדופק היא סימן להתקף-לב שהוא עומד לקבל. פרשנות אלטרנטיבית לתחושת הדופק המהיר היא שהוא תוצאה של המאמץ הגופני בעלית המדרגות הביתה, ולאחר מנוחה קצרה הדופק יחזור למהירות הרגילה שלו.

מטרת העובדה הקוגניטיבית היא להחזיר את הפרשנויות השגויות לפרשנות הנכונה ולסיבה האמיתית.

לעיתים קרובות מטופלים מודאגים שואלים "איך אני אדע כשמשהו באמת לא בסדר קורה?" התשובה היא שלבני אדם יש את היכולת ללמוד להבדיל בין סימפטומים של פאניקה לבין סימפטומים של בעיה גופנית. מה שחשוב הוא שאפשר יהיה לעשות לעשות בדיקה אמיתית, לבחור ולא להימנע בגלל הפחד.

באף שלב בטיפול המטופל לא עושה דברים שהוא לא רוצה לעשות. אחד העקרונות החשובים בטיפול בחשיפה הוא לתת למטופל את השליטה המלאה על מעשיו. תפקיד המטפל הוא לא לכפות על המטופל מצבים שהוא מפחד מהם, אלא לעזור לו להישאר בסיטואציות שלבד הוא היה מעדיף להימנע מהן, כדי לאפשר לו למידה גם ברמה הרגשית והחוויתית. החשיפה מאפשרת למטופל לראות שהדבר שהוא מפחד ממנו לא באמת קורה. היא מאפשרת לו ללמוד מחדש לסמוך על הגוף שלו: הפחד יעלה ואז ירד, אבל לא יצא מכלל שליטה.

עבודה קוגנטיבית

 כפי שנאמר מה שמעורר את החרדה הוא לא הסיטואציה החברתית עצמה כי אם המחשבות והפרשנויות שהיא מעוררת. בחלק זה של הטיפול מתמקדים במחשבות העולות אצל המטופל במהלך אירועים חברתיים.

החיים האמיתיים, רק לעיתים רחוקות אנשים עם פוביה חברתית נתקלים במצבים שגורמים להם להבין באופן חד משמעי שהפחד שלםה לא תואם את המציאות. הדרך בה אדם עם פוביה חברתית תופס את המציאות, הדרך בה הוא בוחר להתמודד (למעשה בעיקר להמנע), והטבע המלחיץ ממילא של סיטואציות חברתיות מגבירים את המחשבות והאמונות השליליות.

ביחד עם המטפל, המטופל לומד לזהות את המחשבות הללו, ובוחן, באופן מסודר ושיטתי, עד כמה הן תואמות לסיטואציה האמיתית ועד כמה יש בהן עיוות של המציאות.

חשיפה

חלק זה של הטיפול מתמקד בהתמודדות עם הפחד. המפתח להצלחה בחשיפה הוא לא לפחד מהפחד. ביחד עם המטפל, יוצר האדם רשימה של הסיטואציות המפחידות אותו- מהמפחידה ביותר למפחידה פחות.

באופן הדרגתי, בלווי המטפל, המטופל נחשף לסיטואציות שמפחידות אותו ולומד שאם הוא לא נמנע מהסיטואציה או בורח להתנהגויות ביטחון החרדה פשות פוחתת על הזמן. באף שלב בטיפול המטופל לא עושה דברים שהוא לא רוצה לעשות. אחד העקרונות החשובים בטיפול בחשיפה הוא לתת למטופל את השליטה המלאה על מעשיו. תפקיד המטפל הוא לא לכפות על המטופל מצבים שהוא מפחד מהם, אלא לעזור לו להשאר בסיטואציות שלבד הוא היה מעדיף להמנע מהן, כדי לאפשר לו למידה גם ברמה הרגשית והחוויתית. החשיפה מאפשרת למטופל לראות שהדבר שהוא מפחד ממנו לא חייב  לקרות. היא מאפשרת לו ללמוד מחדש לסמוך על עצמו: הפחד יעלה ואז ירד, אבל לא יצא מכלל השליטה.

טיפול בחשיפה מתבצע לעיתים קרובות בקבוצות טיפוליות. הקבוצה הטיפולית מהווה סיטואציה חברתית בתנאים בטוחים, שיכולה להיות סביבה מצויינת להתמודדות ראשונה עם החרדות. חברי הקבוצה יכולים ללמוד זה מזה ולתת זה לזה משוב על התנהגותם (זהו למעשה משוב ישיר לשאלה "מה האחרים חושבים עלי"). בקבוצות רבות משתמש המטפל גם במצלמת וידאו ככלי המאפשר למטפול ללמוד כיצד הוא נראה מהצד ולראות את התקדמותו במהלך הטיפול.

 אם את/ה מרגישים סבל, תסכול, יאוש ובעיקר רצון להחלים ולחזור לדרך חיים בריאה ו 'נורמאלית', אני מזמינה אתכם להתנסות טיפולית מוכחת ביעילותה, אל תתייאשו ואיחזו בתיקווה לעתיד טוב יותר- הוא קיים!!!

להתייעצות ופרטים נוספים צור קשר

  טיפול בדיכאון

במה שונה דיכאון מעצבות רגילה?

כאמור, כל אחד מאיתנו חש עצוב מפעם לפעם. רובנו חשים כך כתוצאה מחוויות כמו מחלה קשה, פיטורין, מוות במשפחה או גירושין, אך גם כתוצאה מחוויות פחות קשות ומשמעותיות. תחושות אלו שוככות עם חלוף הזמן. דיכאון מופיע כאשר תחושות של עצבות עמוקה וייאוש נמשכים זמן ממושך ומפריעים לשגרת היומיום ולפעולות כמו עבודה או אפילו אכילה ושינה. אנשים מדוכאים חשים חסרי אונים וחסרי תקווה, ומאשימים את עצמם בתחושות אלו. חלקם שוקעים במחשבות על מוות או התאבדות. אנשים בדיכאון הופכים לעתים המומים ומותשים ומפסיקים לעסוק בפעילויות יומיומיות כלשהן. הם עלולים אף לנטוש את משפחותיהם וחבריהם.

שיטת הטיפול בדיכאון

הגישה הפסיכולוגית הקוגניטיבית-התנהגותית מתבססת על השפעת המחשבות על מצב הרוח וההתנהגות של האדם הסובל מדיכאון. עקרון מרכזי של טיפול בדיכאון בגישה זו טוען כי מחשבות אלו הן שליליות, אוטומטיות, ומוגזמות. ההנחה היא כי כאשר האדם מצליח לשלוט במידה יעילה יותר על המחשבות הדיכאוניות (באמצעות תרגילים מודרכים על ידי מטפל מוסמך) תושג הטבה במצבו הנפשי.

אם את/ה מרגישים סבל, תסכול, יאוש ובעיקר רצון להחלים ולחזור לדרך חיים בריאה ו 'נורמאלית', אני מזמינה אתכם להתנסות טיפולית מוכחת ביעילותה, אל תתייאשו ואיחזו בתיקווה לעתיד טוב יותר- הוא קיים!!!

להתייעצות ופרטים נוספים צור קשר

 05...

טיפול בפוביות

הטיפול המקובל בפוביות הוא התנהגותי-קוגניטיבי, ומבוסס על חשיפה לגורם המאיים. על פי התאוריה הביהביוריסטית, פוביה היא למעשה התניית פחד שאינה עוברת תהליך הכחדה משום שהסובל מפוביה נמנע מחשיפה לגורם המאיים באופן עקבי. מכאן שחשיפה מכוונת תאפשר את הכחדת ההתניה וסילוק הפוביה. קיימות שלוש שיטות עיקריות:

• הקהיה שיטתית - הסובל מהפוביה מופגש עם מושא החרדה בהדרגתיות ובאופן מבוקר, לחילופין נעשה שימוש בדמיון מודרך. האדם החרד מתרגל חשיבה על מושא חרדתו תוך כדי שמירה על תחושת רוגע בגוף. לטיפולים אלו אחוזי הצלחה גבוהים מאוד, בתנאי שהמטופל נכון לחוות מצב של אי־נוחות מסוימת ולהשקיע מאמץ בטיפול לאורך זמן.
• טיפול בהצפה - הסובל מפוביה נחשף אל הגורם המאיים באופן פתאומי וללא טכניקת רגיעה תומכת. לדוגמה, אדם שמפחד ממרחבים פתוחים נלקח אל חוף הים.
• טיפול באמצעות דיגום (modeling) - המטפל משמש כדוגמה התנהגותית חיובית על ידי התמודדות עם הגורם שמפחיד את המטופל ללא פחד.
• טיפול דרך NLP - טכניקת ריפוי פוביה מהיר - מנחה ה NLP מוצא מה הוא הטריגר הפנימי שגורם להתנהגות הפובית, ודרך טכניקה של דמיון מונחה יוצר שינוי בהתניות, כך שהטריגר הפנימי יגרום להתנהגות אחרת יותר אפקטיבית. (החשיפה לאובייקט אחר כך הינה לצורך בחינה שהפוביה נעלמה)

בכל השיטות ניתן להשתמש בחשיפה לאובייקט האמיתי (vivo) או לאובייקט מדומיין (covert). חשיפה לאובייקט אמיתי היא יעילה יותר אך מבוקרת פחות. שיטת טיפול חדשנית בפוביות מציע דרך ביניים ועושה שימוש במציאות מדומה על מנת להפגיש את החולה עם אובייקט הפוביה באופן פחות מאיים. תרופות נגד חרדה עשויות לסייע במקרים מסוימים.

פוביה (בעברית: בעת) היא הפרעה פסיכיאטרית השייכת לאשכול הפרעות החרדה. היא מתהווה ביחס לגורם ספציפי - אובייקט, פעילות או סיטואציה מסוימת, ומעוררת פחד כרוני ומוגזם מאותו גורם. למעשה, ניתן לתארה כחרדה נקודתית ולא ראציונלית מאלמנט שאינו מעורר פחד בדרך כלל, כמו למשל מצבעים (כרומופוביה), מהים (טאלאסופוביה), או מאהבה (פילופוביה).

אמנם, לפחד ולחרדה יש ערך הסתגלותי עבורנו, מאחר וכאשר הם מופיעים במידה הם גורמים לנו לפעול טוב יותר ומגנים עלינו מפני סכנות. אך כשמדובר בפוביה ההשפעה היא בדרך כלל שלילית; היא מתעוררת אל מול גורם "לא מפחיד", ומשבשת באורח משמעותי את חיי הסובלים ממנה.
למעשה, סימפטום עיקרי במצבים אלו הוא החשש התמידי ממפגש עם הגורם מעורר החרדה, כך שהפוביה מייצרת מתח ואי-נעימות נרחבים, בעלי השפעה מקיפה על אורח החיים.

הפוביה היא הפרעה נפוצה יחסית; היא שכיחה בקרב 10% מהאוכלוסייה, ונשים סובלות ממנה פי 2 מגברים.
על פי ה DSM-IV- (המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי) נדרשים ארבעה קריטריונים על מנת לאבחן פוביה ספציפית:
1. פחד עקבי וממשי הנגרם מנוכחות של גורם ספציפי (אובייקט או מצב), או מחשיבה עליו.
2. החשיפה לאותו גורם תגרום כמעט תמיד לתגובת חרדה, ועשויה אף להוביל להתקף פאניקה.
3. האדם מודע לכך שמדובר בהתקף של פחד מופרז (קריטריון זה אינו הכרחי עבור ילדים).
4. האדם מנסה להימנע ככל האפשר מהגורם לחרדה.

חשוב להדגיש שלהבדיל מהפרעות פסיכיאטריות אחרות (כמו למשל סכיזופרניה, או דכאון דו-קוטבי) פוביה אינה נחשבת הפרעה פסיכוטית, וזאת מאחר והחווה אותה אינו מאבד את הקשר עם המציאות; כאמור, האדם מבין שהחרדה אינה הגיונית ותופס אותה כדבר "חיצוני", אך הוא עדיין ניצב מולה חסר אונים. העובדה שהפוביה נתפסת כחיצונית מייצרת מוטיבציה לטיפול והתמודדות עמה.

הגורמים להופעת פוביה

מחקרים בתחום מציעים מספר גורמים אפשריים, ולמעשה עד היום אין הסכמה לגבי הגורמים המדויקים בקרב חוקרים מגישות שונות.
באופן כללי, ישנה מצד אחד הפסיכולוגיה האבולוציונית, שטוענת שכיצורים אנושיים אנחנו "מתוכנתים מראש" לפחד מגורמים מסוימים שבעבר היוו סכנה ממשית לקיומנו (למשל: מנחשים). מאידך, הפסיכולוגיה ההתנהגותית (ביהביוריסטית) טוענת שאנחנו נולדים כ"לוח חלק", ושהפוביות נוצרות על סמך חוויות החיים שלנו, באמצעות מנגנונים של התניה. הפשרה המקובלת היום היא שקיימת אמנם איזו שהיא מוכנות ביולוגית לפחד, אך הפוביה מתעוררת רק לעומת גורם ספציפי בהווה.

אבחנה – סימפטומים של פוביות

כבכל הפרעות החרדה, גם הופעת הפוביה כוללת סימפטומים משני סוגים- פסיכולוגיים ופיסיולוגים.
הסימפטומים הפיסיולוגים כוללים במרבית המקרים חולשה, רעד, ודפיקות לב מהירות ועזות, ולעתים גם
הזעה, נוקשות בשרירים, רעד בקול ויובש בפה.
במרכז הסימפטומים הפסיכולוגיים עומדת כמובן החרדה, המלווה בדרך כלל בחוסר אונים ובקשיי תפקוד.

פוביות ספציפיות

בעוד בחלק מן המקרים מדובר בפוביות 'נקודתיות', המתעוררות אל מול אובייקטים שאנו נתקלים בהם רק לעתים נדירות (למשל: ארכנופוביה- חרדה מעכבישים), שתיים מן הפוביות הנפוצות ביותר הן דווקא חמורות יותר, ובעלות השפעה רחבה על שגרת היום-יום של הסובלים מהן:
הראשונה היא אגורופוביה (מילולית: "פחד מן השוק"): חרדה ממקומות פתוחים וציבוריים, שאפשר 'להילכד' בהם, כגון חנויות, תחבורה ציבורית או התקהלויות מרובות משתתפים. היא שכיחה בקרב 5% מהאוכלוסייה, מופיעה פי 2 אצל נשים, ומתפרצת בדרך כלל בין הגילאים 20-30.
פוביה נוספת היא הפוביה החברתית, המעוררת חששות וחרדות אל מול סיטואציות גדושות מבחינה חברתית, ומציפה בהן את הסובלים ממנה. היא תתגלה בדרך כלל תוך כדי התכנסות חברתית- למשל במסעדה או בישיבת עבודה, ובמיוחד בסיטואציות בהן על האדם לדבר בפני קהל, או לנקוט פעולה שלדעתו תסב אליו את תשומת הלב. הסימפטומים דומים לאלו של הפרעות חרדה אחרות, ועשויים להיות מלווים גם במבוכה, הסמקה ורעד בקול. בצורתה החמורה, יכולה פוביה חברתית ליצור קושי כללי באינטראקציה עם הסביבה, ובכך כמובן גם בדידות גדולה.
מתופעה זו סובלים בין 1% ל 2% מהאוכלוסייה, בשכיחות שווה בין המינים.
ללא טיפול, מצבים כאלה ילכו ויעשו חמורים יותר, ויופיעו לעתים תכופות יותר. הקושי והמבוכה הכרוכים בהם יובילו את הסובל מהפוביה לנקוט יותר ויותר פעולות "הגנה", ובעיקר על ידי הימנעות מהסיטואציות המעוררות אותם.

טיפול בפוביות:

כאמור, החוויה המהותית של הסובל לאורך זמן היא האיום מהתקף החרדה, ולא מימושו בפועל. קיים מגוון גדול של שיטות לטיפול בפוביות, אך היעילה ביותר היא השיטה ההתנהגותית – שבה מביאים במכוון את המטופל למצב שמייצר את הפוביה, ועוזרים לו להתמודד עמה. תחושת המסוגלות והעמידות שעולה מהתמודדות מוצלחת שכזו היא שיוצרת את תחושת ההצלחה בטיפול.
כפי שהוזכר קודם לכן, הגישה ההתנהגותית בפסיכולוגיה מניחה שכל ההתנהגויות שלנו, ובכלל זה גם תגובות החרדה, הן התנהגויות נרכשות שנלמדו במהלך החיים. לפיכך, טיפול מסוג זה יתמקד בשינוי דפוסי ההתנהגות ובהרחבת מעגל התגובות של המטופל, בעיקר על ידי שימוש בטכניקות למידה כגון התניה קלאסית והתניה אופרנטית.
בהתניה קלאסית – גירוי מסוים (למשל: עכבישים) הופך מ'נייטראלי' למעורר חרדה, לאחר שנחווה בצמוד (או בו זמנית) עם גירוי שמעורר פחד ממשי וריאלי (למשל: איום על החיים). על פי תיאוריה זו, פוביה הינה למעשה התניה של פחד. ניתן לשנות התניה כזו על ידי הכחדה – שהיא חשיפה הדרגתית לגורם המותנה, ללא הצימוד לגורם שעורר את החרדה מלכתחילה (ובדוגמא שלנו: חשיפה הדרגתית לעכבישים, בסיטואציה נעימה ולא מאיימת). מכיוון שהסובלים מפוביה נמנעים באופן שיטתי מחשיפה לאותו גורם (שהרי הוא מציף אותם בחרדה), פעילות זו נעשית במסגרת הטיפול, בתמיכתו ובליוויו של המטפל.

קיימות שלוש שיטות עיקריות לטיפול בפוביות:

הקהיה שיטתית systematic de-sensitization)):

טיפול בשיטה זו מתחיל בלימוד של טכניקות הרפיה, ולאחר מכן יוצרים המטפל והמטופל במשותף סולם היררכי המכיל את כל מה שמעורר במטופל חרדה. המטופל מתרגל תחילה חשיבה על מושאי החרדה ובהמשך גם מתעמת עמם באופן ממשי, תוך כדי שמירה על תחושת רוגע בגוף. תוך מספר פגישות מגיעים לגורמים המצויים בראש הסולם ההיררכי. שיטה זו הוכחה כיעילה ביותר, אך היא מותנית בנכונות מצד המטופל לחוות אי-נוחות מסוימת.

הצפה ((flooding:

בשיטה זו, המבוססת על ההנחה שהחרדה תשכך ברגע שהמטופל יבין שמושאה אינו מפחיד באמת, מבצעים חשיפה פתאומית וממושכת אל הגורם המאיים, ללא שימוש בטכניקות הרגעה. החשיפה יכולה להיעשות בצורה ממשית או מדומה, והיא מייצרת סערת רגשות, ששוככת עם הזמן.

עיצוב / דיגום (modeling):

שיטה המבוססת על ההנחה הביהביוריסטית לפיה חלק גדול מן התגובות שלנו נלמדות באמצעות חיקוי; בטיפול מסוג זה, המטפל נמצא באינטראקציה עם הגורם לחרדה, ומשמש דוגמא חיובית באמצעות התמודדות עמו ללא פחד. בתחילה המטופל צופה בתהליך, ומאוחר יותר הוא מוזמן להשתתף בו.
כאמור, השיטה ההתנהגותית הוכחה כיעילה ביותר עבור הטיפול בפוביות. במרבית המקרים הטיפול ממוקד וקצר יחסית, ומצליח לשפר באופן משמעותי את מצבם של הסובלים מהפוביה. עם זאת, חשוב לזכור כי גם בשיטה זו נדרשת מן המטופל השקעה של זמן וכסף, ולא פחות חשוב - של השקעת מאמץ ונכונות לפעולה ושינוי.

   

אם את/ה מרגישים סבל, תסכול, יאוש ובעיקר רצון להחלים ולחזור לדרך חיים בריאה ו 'נורמאלית', אני מזמינה אתכם להתנסות טיפולית מוכחת ביעילותה, אל תתייאשו ואיחזו בתיקווה לעתיד טוב יותר- הוא קיים!!!

להתייעצות ופרטים נוספים צור קשר

 05...

לירון בן ישי, טיפול בחרדה, הפרעות אכילה, טיפול בחרדה, טיפול בפאניקה, פסיכולוג במרכז, פסיכולוג בקרית אונו, טיפול באו.סי די, חרדת בחינות, טיפול בחרדת בחינות, מטפל לחרדת בחינות, הפרעות אכילה, פסיכולוגית להפרעות אכילה במרכז, פסיכולוגית בקרית אונו, טיפול בהפרעות אכילה, טיפול בבולימיה, טיפול באנורקסיה, טיפול בדיכאון, טיפול בהשמנת יתר, טיפול קוגניטיבי התנהגותי , פסיכותרפיסטית, פסיכותרפיסטית במרכז, פסיכולוגית, טיפול פסיכולוגי, קבוצת תמיכה, מטפלת לחרדה, מטפלת לדיכאון, מטפלת להפרעות אכילה, טיפול ממוקד,טיפול זוגי, טיפול קצר מועד, טיפול פרטני, מטפלת פסיכותרפיסטית מרכז, מטפלת קרית אונו, פסיכולוגית בקעת אונו, טיפול נפשי, טיפול ב OCD, מטפל ב OCD ,אימון אישי, אימון, יעוץ והכוונה, coaching, פסיכותרפיה הפרעות אכילה, מטפלת בבולימיה, מטפלת לבולימיה, טיפול קוגניטיבי, טיפול ,טיפול פסיכותרפיה  קוגניטיבית התנהגותית, מטפלת במרכז, מטפל מרכז, טיפול בחרדה חברתית, מטפל בחרדה חברתית, טיפול בפוביות, מטפל בפוביות מרכז, טיפול ,יעוץ אישי, יעוץ זוגי, קשיים בזוגיות, הקאות, טיפול בהפרעות אכילה, טיפול ב-OCD, פוסט טראומה, מטפלת פסיכותרפיסטית מרכז, טיפול בחרדה, טיפול בדיכאון, טיפול בסכיזופרניה, טיפול בבולימיה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי בבולימיה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי בחרדה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי בדיכאון, שליטה בכעסים, יעוץ זוגי, יועצת זוגית. לירון בן ישי, טיפול בחרדה, טיפול בהפרעות אכילה, טיפול בבולימיה, טיפול באנורקסיה, טיפול בדיכאון, טיפול בהשמנת יתר, טיפול קוגניטיבי התנהגותי , פסיכותרפיסטית, פסיכותרפיסטית במרכז, פסיכולוגית, טיפול פסיכולוגי, קבוצת תמיכה, מטפלת לחרדה, מטפלת לדיכאון, מטפלת להפרעות אכילה, טיפול ממוקד,טיפול זוגי, טיפול קצר מועד, טיפול פרטני, מטפלת פסיכותרפיסטית מרכז, מטפלת קרית אונו, פסיכולוגית בקעת אונו, טיפול נפשי, טיפול ב OCD, מטפל ב OCD ,אימון אישי, אימון, יעוץ והכוונה, coaching, פסיכותרפיה הפרעות אכילה, מטפלת בבולימיה, מטפלת לבולימיה, טיפול קוגניטיבי, טיפול התנהגטתי,טיפול פסיכותרפיה  קוגניטיבית התנהגותית, מטפלת במרכז, מטפל מרכז, טיפול בחרדה חברתית, מטפל בחרדה חברתית, טיפול בפוביות, מטפל בפוביות מרכז, טיפול ,יעוץ אישי, יעוץ זוגי, קשיים בזוגיות, הקאות, טיפול בהפרעות אכילה, טיפול ב-OCD, פוסט טראומה, מטפלת פסיכותרפיסטית מרכז, טיפול בחרדה, טיפול בדיכאון, טיפול בסכיזופרניה, טיפול בבולימיה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי בבולימיה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי בחרדה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי בדיכאון, שליטה בכעסים, יעוץ זוגי, יועצת זוגית.